לא התברכנו באוצרות-טבע רבים. יש לנו אוצר יקר אחד – והוא האדם, החומר האנושי, ואדם זה יכול להיות כל אחד מאזרחי ישראל. לאדם פנים רבות, והוא כחומר ביד עצמו. הוא מסוגל להיות חמרני, תובעני ותוקפן, אבל הוא עצמו מסוגל להיות מקרין, מעניק ואוהב זולתו. והמנוף המטלטל נפשו של אדם מצד אחד לצד הנגדי, הוא אותו דבר ערטילאי ובלתי ניתן למישוש הקרוי חזון. באין חזון יפרע עם".

(מתוך נאום ההשבעה לנשיאות במשכן הכנסת [הידוע בשמו "נאום הצהרת האמונים"] 29/05/1978)

השוני בתוכנו אינו חדש וגם אינו צריך להבהילנו כשהוא לעצמו. מאמר חז"ל אומר: "הרואה אוכלוסי ישראל, אומר: ברוך חכם הרזים, שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהם דומים זה לזה". השאלה היא אם יש בנו יכולת לשאת דעות שונות כשם שאנו מסוגלים לשאת פרצופים שונים. תהא זו אשליה להניח כי יבוא יום וכולנו נחזיק באותה דעה פוליטית, למען אחדות כביכול. השאלה אינה אם יהיו ויכוחים בתוכנו, אלא כיצד ננהל אותם. היכולת שלנו לקיים דו שיח בין המחנות השונים תקבע את חוסננו הפנימי ואת המידה שבה נוכל להיקרא עם אחד.. אני מאמין שרוב העם מבקש בכל לבו לראות יותר סבלנות הדדית ויותר ריסון עצמי. הכול זקוקים להכרה, לעידוד, לברכה קצרה ולמילה טובה. כשאלו אינן באות – נרפות הידיים, וכשהן באות – הכול מפכה ופורח

(מתוך שידור הנשיא נבון ליום העצמאות ה־35 של מדינת ישראל, תשמ"ג, 17/04/1983)

זכיתי להיוולד בירושלים, בטבורו של עולם ומוקד כיסופיו של עם ישראל. על כך חייב אני להודות לאבות אבותיו של אבי, מקהילת יוצאי ספרד, אשר באו מתורכיה לכאן, לפני למעלה משלוש מאות שנה, ומאז לא זזו ממנה יוצאי חלציהם, וחייב אני תודה לאבי-אמי, אשר לפני ארבעה דורות, בהיותו רב של קהילת אזימור אשר במרוקו, נגלה אליו, לדבריו, אליהו הנביא בחלומו ואמר לו: "עד מתי, כסבור אתה, תשב כאן בנחת וירושלים בצער?" לא שהה הרבה עד שצרר ספריו ומיטלטליו, נטל את אשתו ואת בתו הקטנה, היא אמי, ועקר לירושלים לצמיתות.

(מתוך נאום ההשבעה לנשיאות במשכן הכנסת [הידוע בשמו "נאום הצהרת האמונים"], 29/5/1978)

טרם הגענו לידי גיבוש עם אחד מכל השבטים שהגיעו לכאן ממאה ושתיים ארצות כשהם דוברים שמונים ואחת לשון. תהליך הגיבוש החיובי והפורה קיים ופועל בלי הרף, אף כי גילוייו אינם בולטים תמיד לעין, לא בן יום יקרה הדבר ולא בשעה אחת נפתור בעיותינו. "היוחל ארץ ביום אחד" אמר ישעיהו "אם יולד גוי פעם אחת?" לפנינו תהליך איטי, אפור ומפרך שאינו מלווה זוהר וברק. כך נעשים הדברים הגדולים, ואין ימים של גדולות בלי שיקדמו להם שנים של קטנות".

(מתוך נאום ההשבעה לנשיאות במשכן הכנסת [הידוע בשמו "נאום הצהרת האמונים"] 29/05/1978

מי ייתן ונזכה לבנות חברה שיש בה חמלה, שתשים קץ לחרפת העוני, לאלימות, לקיצוניות הפוליטית ולקיטוב החברתי. חברה איכותית ומוסרית שתהיה מקור גאווה לנו, מעוררת כבוד בקרב אומות העולם והזדהות של יהודי התפוצות עם מדינת ישראל וזרז לעלייתם ארצה. ומעל לכל, הנהגה החותרת לשלום בכל לבה.

(מתוך דברי תודה של נבון באירוע לציון יום הולדתו התשעים, תיאטרון "הקמארי", 22 ביולי 2011)

מקננת בי הרגשה של הכרת תודה עמוקה על שזכיתי לשרת את העם בימי מבחן, לקחת חלק, ולו מזערי בעשייה עצמה, ולהניח אריחים אחדים בחומת המדינה

(מתוך דברי תודה של יצחק נבון באירוע לציון יום הולדתו התשעים, תיאטרון "הקמארי", 22 ביולי 2011)

נראה לי כעניין חיוני שנלמד להכיר איש את רעהו, כי אדם נוטה לשנוא את מה שאינו מכיר. בלי היכרות זאת – יחסר הבסיס שעליו מושתת האמון, והרי האמון הוא הבסיס לשלום – בערבית

(מתוך נאום שנשא הנשיא יצחק נבון בסעודת ערב מטעם נשיא מצרים, אנואר סאדאת, קהיר, 26/10/1980)

אוצר יקר אחד לנו והוא האדם. ואדם זה, מינקות ועד שיבה, יש לטפח בכל כוחות נפשנו

(מתוך דברי יצחק נבון בעת הכניסה לתפקיד שר החינוך והתרבות,16/9/1984)

שחה נפשי לעפר תחת משא אהבתכם"

(מתוך נאום יצחק נבון בתום המופע "גבורות לנבון – לציון יום הולדתו ה-80, בהילולים – חג היין בראשון לציון, 2001)

"יש דברים בשלום המובנים לכל אדם, ויש דברים אשר יתבררו לנו רק תוך בניית השלום" (מתוך נאום קבלת פנים למנחם בגין לאחר הסכם השלום עם מצרים, 29 במרץ, 1979)

 "יש להיאבק בכל גילויי גזענות. אם לא נלמד לחיות בשלום זה עם זה, לא נוכל לחיות בשלום זה לצד זה"

 אנו מצויים בתקופה הרת עולם. ההיסטוריה בטבעה אינה דורכת במקום והיא מחוללת שינויים בלי הרף. אני תקווה שהם יחולו גם על הפרק של מערכת יחסינו עם שכנינו ונעלה כולנו על מסלול השלום. (מתוך דברי תודה של יצחק נבון בערב "גבורות ישראל", לציון יום הולדתו השמונים, חג היין בראשון לציון, 7 באוקטובר, 2001).

 "חוזר אני ופונה אל כבוד מלכי ערב ונשיאיה להאזין אל פעמון ההיסטוריה המשמיע היום צלילים חדשים. שיירת השלום יצאה לדרך, אל תתנו ליידות בה אבנים…" (מתוך דברי הנשיא נבון בטקס קבלת הפנים בכנסת לרוה"מ בגין עם שובו מארה"ב לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים, 29 למרץ, 1979)

"אבי המנוח נטע בי את האהבה לתרבות הערבית, לא במובן המופשט אלא בחיי היום יום ממש. נוהג היה לקחתני, ואנוכי נער קטון, לבית שכננו שיח ערבי מכובד בירושלים, על מנת להקשיב לשיחותיהם.
ספלי הקפה היו מגיעים והשיחה הייתה קולחת, בנעימות ובחיבה. רק כאשר דיברו על השלטון הבריטי היו קולותיהם עולים לאוקטבה גבוהה, בתוקפם את מדיניות הפרד ומשול שלו. וכשהגיעה שעת תפילת המנחה, היה השייך פורש מרבד קטן ומתפלל לעבר מכה, ואבי ואנוכי עומדים ומתפללים את תפילתנו לעבר הכותל. נסתיימה התפילה היו חוזרים ותוקפים שניהם את השלטון הבריטי.
תפיסת עולמו של אבי נוסחה על ידו בפשטות: "ראה בני: התורכים משלו כאן והלכו, האנגלים מושלים היום וגם הם ילכו, רק אנחנו והערבים נשאר כאן ועלינו ללמוד לחיות יחדיו" (מתוך נאום בארוחת הערב בביקור ההיסטורי במצריים 1980). 

"דורות רבים משקיפים עלינו ועל מעשינו: יהודים שמסרו נפשם על ייחוד קדושת שמו, אלה שהתענו בחשכת הגטאות והמלאח, יהודים שהועלו באש הכבשנים, כשלבם מפרפר בין ייאוש לתוחלת, לוחמים שמסרו נפשם על היקר לכולנו – עלינו להיות ראויים להם, להתחדש ולאמץ כל כוחות נפשנו למען תהא מדינתנו למופת ולתפארת, לזכרם ולמען הדורות הבאים. בידינו הדבר לעשותו. הישגנו המופלאים בעבר הם עדות לכך כי נוכל גם למשימת התחדשות זו." (מתוך נאום ההשבעה לנשיאות במשכן הכנסת [הידוע בשמו "נאום הצהרת האמונים"] 29/05/1978)

"אנו, עם ישראל שיהיה בריא, יוצאי 102 ארצות, דוברי 81 שפות ואנחנו נחזיק מעמד ונתגבש לעם אם נהיה ברמה גבוהה בתחומי התרבות השונים. בזה ניבחן. אסור לגעת בכך"

 "אנו עם עתיק יומין, למוד סבל וניסיון, ולנו מורשת קדומה של ערכי מוסר, אמת וצדק. אם ניצמד לערכים אלה, בטוח אני שנצא מחוזקים שבעתיים, ונשאב כח לגבור על  כל המכשולים הניצבים כיום בדרכנו." (מתוך נאומו של הנשיא נבון לאחר הטבח בסברה ושתילה 20/09/1982 )

 "מי ייתן ונזכה לבנות חברה שיש בה חמלה, שתשים קץ לחרפת העוני, לאלימות, לקיצוניות הפוליטית ולקיטוב החברתי. חברה איכותית ומוסרית שתהיה מקור גאווה לנו, מעוררת כבוד בקרב אומות העולם והזדהות של יהודי התפוצות עם מדינת ישראל וזרז לעלייתם ארצה. ומעל לכל, הנהגה החותרת לשלום בכל לבה." (מתוך דברי תודה של נבון באירוע לציון יום הולדתו התשעים, תיאטרון "הקמארי", 22 ביולי 2011).

 "עלינו לשמור מכל משמר על יחסינו עם אומות העולם ועל מקומנו ההיסטורי כעם שהטביע את חותמו על התרבות האנושית." (יצחק נבון "כל הדרך", הוצאת כתר, 2015.)

 מדובר במשהו בסיסי, יסודי, שהוא חלק ממורשתנו ומהווייתנו: הוקעה של כל שפיכת דם נקיים, בלי הבדל דת וגזע" (נאומו של יצחק נבון לאחר הטבח בסברה ושתילה, 20 בספטמבר, 1980)

 שנים עסקנו בבניין המדינה, מעתה עלינו להתרכז בבניין העם; ..עלינו לצקת דפוסי התנהגות כאלה בחיי היום יום, שלא יחשב אדם כתמהוני אם מקפיד הוא על נקיון ושקט, דיוק ודרך ארץ, דאגה לרכוש הציבור וכבודו של הפרט; אם יתבע מעצמו ולא מן המדינה; ואם ירתום עצמו להתנדבות, גם אם לא יקרא לכך. עלינו להשתית חברתנו על מיטב המסורת היהודית ההומניסטית, כשהיא ניזונה ממורשת ישראל, ואינה אטומה למיטב היצירה האוניברסלית" (נאום ההשבעה 29.5.78)

 "יהודים אלה אשר גדלתי בתוכם, היה להם צביון משלהם: בעלי-אגדה יותר משהם בעלי-הלכה; מצויים אצל ספרי המוסר, הפיוט והרגש; מתלמידי בית-הלל; בעיניהם, יפה תורה עם דרך ארץ, ומקפידים שלא יהיה רבב על בגדיהם; מוכנים למסור נפשם ובלבד שלא יצטרכו לבריות; ועם שאינם מושכים ידיהם ממה שהעולם הזה מזמן להם, הרי אינם חדלים לרקום בלבם חלום בואו של משיח." (מתוך נאום ההשבעה לנשיאות במשכן הכנסת [הידוע בשמו "נאום הצהרת האמונים] 29/05/1978 )

 "עלינו למדוד עם לא לפי יצירות המוסיקה, השירה והפילוסופיה והטכניקה שלו, גם לא לפי אהבתו לפרחים, לכלבים ולחתולים – אלא לפי יחסו אל חיי האדם". (בעצרת העולמית של ניצולי השואה ב"יד ושם", 15 ביוני, 1981)

כיצד על הנוער לנהוג בחברה, שבה אין המבוגרים משמשים מופת? הייתי נעזר במתן התשובה מסכת אבות (פרק ב' משנה ה'): "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"

ישראל היא פסיפס רב גוני של עדות, תרבויות, מסורות וערכים, שכל אחד כמה להכרה בזהותו הייחודית ובתרומתו לחברה. המטרות שהצבתי לעצמי היו הגברת הלכידות החברתית, חיזוק ההזדהות עם המדינה והעצמת תחושת השותפות בין כל חלקי העם" (כל הדרך עמ' 413)

 "אנו פה באזור צריכים לדעת מה הערך של תרבות…זה לא כמה עולה פיתה…מה עם הנשמה? ואת הנשמה הזאת, אותה להעלות על הנס" ("יצחק נבון ב"נשיא בגובה העיניים" ערוץ 1, 2016)

גרסה נוספת:

 "כדי לעשות שלום יש להכיר את נפש האחר, את תרבותו ולא כמה עולה פיתה…"

 השוני בתוכנו אינו חדש וגם אינו צריך להבהילנו כשהוא לעצמו…השאלה היא האם יש בנו יכולת לשאת רעיונות שונים" ((מתוך שידור הנשיא נבון ליום העצמאות ה־35 של מדינת ישראל, תשמ"ג, 17/04/1983)

גרסאות נוספות:

 "השוני בתוכנו אינו חדש וגם אינו צריך להבהילנו כשהוא לעצמו. מאמר חז"ל אומר: "הרואה אוכלוסי ישראל, אומר: ברוך חכם הרזים, שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהם דומים זה לזה". השאלה היא אם יש בנו יכולת לשאת דעות שונות כשם שאנו מסוגלים לשאת פרצופים שונים. תהא זו אשליה להניח כי יבוא יום וכולנו נחזיק באותה דעה פוליטית, למען אחדות כביכול. השאלה אינה אם יהיו ויכוחים בתוכנו, אלא כיצד ננהל אותם. היכולת שלנו לקיים דו שיח בין המחנות השונים תקבע את חוסננו הפנימי ואת המידה שבה נוכל להיקרא עם אחד.. אני מאמין שרוב העם מבקש בכל לבו לראות יותר סבלנות הדדית ויותר ריסון עצמי. הכול זקוקים להכרה, לעידוד, לברכה קצרה ולמילה טובה. כשאלו אינן באות – נרפות הידיים, וכשהן באות – הכול מפכה ופורח" (מתוך שידור הנשיא נבון ליום העצמאות ה־35 של מדינת ישראל, תשמ"ג, 17/04/1983)

 "השוני בתוכנו אינו חדש וגם אינו צריך להבהילנו כשהוא לעצמו. מאמר חז"ל אומר: "הרואה אוכלוסיי ישראל אומר ברוך חכם הרזים, שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהם דומים זה לזה". השאלה היא האם יש בנו יכולת לשאת דעות שונות כשם שאנו מסוגלים לשאת פרצופים שונים. תהא זו אשליה להניח כי יבוא יום וכולנו נחזיק באותה דעה פוליטית למען אחדות כביכול. השאלה אינה אם יהיו ויכוחים בתוכנו אלא כיצד לנהל אותם. אזרחים יקרים, אני מאמין שאנחנו הרבה יותר טובים מכפי שאנחנו נראים. (מתוך שידור הנשיא נבון ליום העצמאות ה־35 של מדינת ישראל, תשמ"ג, 17/04/1983.)

 "תהא זאת אשליה להניח כי יום יבוא וכולנו נחזיק באותה דעה פוליטית, למען אחדות כביכול. השאלה אינה אם יהיו ויכוחים בתוכנו, אלא כיצד נהל אותם" (טקס חילופי הנשיאים, 5 במאי 1983)

 "בשנים האחרונות עסקנו בקצב גובר בתכניות הדו-קיום והחינוך לדמוקרטיה. תגברנו את הוראת הערבית. לא יעלה על הדעת שאזרחים של ישראל המצויה במזרח התיכון, לא יכירו את תרבות עמי ערב ולא ידעו את לשונם." (כשר החינוך)

 "נראה לי כעניין חיוני שנלמד להכיר איש את רעהו, כי אדם נוטה לשנוא את מה שאינו מכיר. בלי היכרות זאת – יחסר הבסיס שעליו מושתת האמון, והרי האמון הוא הבסיס לשלום" (מתוך נאום שנשא הנשיא יצחק נבון בסעודת ערב מטעם נשיא מצרים, אנואר סאדאת, קהיר, 26/10/1980)

 "יש לטפח את המקורי ואת המיוחד שבכל שבט ובכל עדה. רק מתוך הנתינה והתרומה של כל השבטים יחד, יבור לו העם במשך הזמן את המתאים לו" (מתוך מאמר שכתב יצחק נבון בשנת 1975 "על סגנון חיינו")

 "היכולת שלנו לקיים דו שיח בין המחנות השונים תקבע את חוסננו הפנימי ואת המידה שבה נוכל להיקרא עם אחד" (מאמרו של יצחק נבון "על המפריד והמאחד בעמנו", "ישראל 2000")

 כשם שהישגינו מיוחדים במינם, אף הבעיות הניצבות בפנינו רבות במספרן ונוקשות במהותן; עדיין אנו מתייסרים בשאלות של פער כלכלי וחברתי, של נוער שוליים ומשפחות במצוקה. נוכחתי לדעת כי אין אנו מכירים את עצמנו די הצורך, אנו חיים זה ליד זה ולא זה בתוך זה.

 תהליך הגיבוש החיובי והפורה קיים ופועל בלי הרף, אך לא בן יום יקרה הדבר ולא בשעה אחת נפתור בעיותינו. זהו תהליך איטי, אפור ומפרך שאינו מלווה זוהר וברק. כך נעשים הדברים הגדולים, ואין ימים של גדולות בלי שיקדמו להם שנים של קטנות.

 " למעלה משש מאות אלף אזרחים ערבים חיים איתנו ובתוכנו, ולטיב הקשר בינינו ובינם יש השלכות החורגות מעבר לקו גבול גיאוגרפי כל שהוא. נגזר על שני העמים לחיות כאן בצוותא. כיוון שכך, עלינו להפוך גזירה זו לדו קיום מועיל, פורה ומפרה." (מתוך נאום הנשיא יצחק נבון בטקס חילופי הנשיאים בכנסת, 5/5/1983)

"היו ימים בירושלים. ימים של אחווה ושלום. שצלילי השופר התערבבו בצלילי הפעמונים. שהשפות והתרבויות שכנו זו לצד זו, ולא זו על חשבונה של האחרת. אנשים חתמו אז על שטר שבו הם מתחייבים להיות תומכים אחד בשני, להיות לעזר איש לרעהו, לא לדבר סרה. הייתה אחווה בין האנשים הצנועים, הפשוטים, ומי שנקרא לישיבה של מעלה – היה מתבקש בבואו שם להתפלל ולפעול למען הנשארים. גם אני, בלכתי, אבקש את שלומם של הנשארים" (חודשים ספורים לפני פטירתו, 2015)

"יש לעשות מאמץ לחפש דרכים לחשוף ולגלות את המחוננים בשכונות המצוקה ובעיירות פיתוח אשר מסיבות שונות לא עלה בידינו לזהותם אם בגלל דימוי עצמי לקוי, או מפאת תדמיתם בעיני זולתם. כך או אחרת, אין אנו יכולים להרשות לעצמנו שישקעו באלמוניותם. אין בכך עשיית צדק רק לפרט, שכן זוהי אבידה לחברתם הקרובה ולמדינה בכללותה".

 "הנני מאחל לך (פונה למנחם בגין, רוה"מ) כי כשם שזכית לימים של גדולות, יינתן לך להגיע לימים של קטנות: שיכון לזוגות צעירים, מצוקת המשפחות ברוכות-הילדים, והעלייה והקליטה ודמות חברתנו. אלה דברים שאין בהם דרמה, אך הם הערובה לחוסננו אמיתי, ובלי קטנות אין גדולות." (מתוך דברי הנשיא נבון בטקס קבלת הפנים בכנסת לרוה"מ בגין עם שובו מארה"ב לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים, 29/3/1979)

 לא בן יום יקרה הדבר ולא בשעה אחת נפתור בעיותינו. "היוחל ארץ ביום אחד" – אמר ישעיהו – "אם יולד גוי פעם אחת"? לפנינו תהליך איטי, אפור ומפרך שאינו מלווה זוהר וברק. כך נעשים הדברים הגדולים, ואין ימים של גדולות בלי שיקדמו להם שנים של קטנות.(מתוך נאום ההשבעה לנשיאות 29/05/1978)

 "מי שאומר "לרדת אל העם" אינו יודע מה הוא סח. אין לך דבר מרומם יותר ומעניק השראה יותר מאותו קשר עם שכבות העם השונות, בעיירה ובשכונה, במושב ובקיבוץ, בעיר ובמושבה" (מתוך נאום בטקס חילופי הנשיאים, מאי 1983)

 "כולנו שווים במוצאנו ובערכנו, אך כל אחד זכאי להיות שונה מחברו. שוויון ושוני בעת ובעונה אחת" (מתוך נאום הנשיא בפרלמנט המצרי 28.10.1980)

"הנני מאחל לך {פונה למנחם בגין, רוה"מ} כי כשם שזכית לימים של גדולות, יינתן לך להגיע לימים של קטנות: שיכון לזוגות צעירים, מצוקת המשפחות ברוכות-הילדים, והעלייה והקליטה ודמות חברתנו. אלה דברים שאין בהם דרמה, אך הם הערובה לחוסננו אמיתי, ובלי קטנות אין גדולות." (מתוך דברי הנשיא נבון בטקס קבלת הפנים בכנסת לרוה"מ בגין עם שובו מארה"ב לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים, 29/3/1979)

"יש לעשות מאמץ לחפש דרכים לחשוף ולגלות את המחוננים בשכונות המצוקה ובעיירות פיתוח אשר מסיבות שונות לא עלה בידינו לזהותם אם בגלל דימוי עצמי לקוי, או מפאת תדמיתם בעיני זולתם. כך או אחרת, אין אנו יכולים להרשות לעצמנו שישקעו באלמוניותם. אין בכך עשיית צדק רק לפרט, שכן זוהי אבידה לחברתם הקרובה ולמדינה בכללותה".

לא בן יום יקרה הדבר ולא בשעה אחת נפתור בעיותינו. "היוחל ארץ ביום אחד" – אמר ישעיהו – "אם יולד גוי פעם אחת"? לפנינו תהליך איטי, אפור ומפרך שאינו מלווה זוהר וברק. כך נעשים הדברים הגדולים, ואין ימים של גדולות בלי שיקדמו להם שנים של קטנות.(מתוך נאום ההשבעה לנשיאות 29/05/1978)

"מי שאומר "לרדת אל העם" אינו יודע מה הוא סח. אין לך דבר מרומם יותר ומעניק השראה יותר מאותו קשר עם שכבות העם השונות, בעיירה ובשכונה, במושב ובקיבוץ, בעיר ובמושבה" (מתוך נאום בטקס חילופי הנשיאים, מאי 1983)

"כולנו שווים במוצאנו ובערכנו, אך כל אחד זכאי להיות שונה מחברו. שוויון ושוני בעת ובעונה אחת" (מתוך נאום הנשיא בפרלמנט המצרי 28.10.1980)

"מורים, מחנכים, הם בעצם.. מהנדסי הנפש, מעצבי דמות האדם. תפקיד לא קל, הוא אינו מסתיים בין יום, או בין שנה. זו פעולה ממושכת." (מתוך: " דברי נשיא מדינת ישראל מר יצחק נבון בועידה הבינ"ל של מחנכים למלחמה בגזענות, באנטישמיות ובהפרת זכויות האדם", 10 לנובמבר 1980)

 "ובבואנו לגדור דינו של הנוער הגדל בארץ, ולנופף כלפיו אצבע מאשימה, מוטב שננהג ביתר דרך-ארץ כלפיו, וניטע בלבנו את הספק שמא פשוט אין אנו מכירים אותו. (שנתיים לנפילת יוני נתניהו, דברי הנשיא יצחק נבון בהר הרצל, 11 ביולי 1978)

 אני מקווה כי החונן לאדם דעת, הוא גם ילמד לנו בינה להבחין בין הרצוי ובין האפשרי

 "אנו חיים בארץ חמדה, טובה ורחבה, אך לא נתברכנו בעושר, במחצבים ובנכסים. אוצר יקר אחד לנו והוא האדם. ואדם זה, מינקות ועד שיבה, יש לטפח בכל כוחנו, להשקיע בו כל ליבנו ומחשבתנו, עד שימצה את כל הפוטנציאל הגנוז בו ולמעלה מזה". (מתוך דברי יצחק נבון בעת הכניסה לתפקיד שר החינוך והתרבות,16/9/1984)

גרסאות נוספות:

 לא התברכנו באוצרות-טבע רבים. יש לנו אוצר יקר אחד – והוא האדם, החומר האנושי, ואדם זה יכול להיות כל אחד מאזרחי ישראל.

 אוצר יקר אחד לנו והא האדם. ואדם זה מינקות ועד שיבה, יש לטפח בכל כוחנו, להשקיע בו כל ליבנו ומחשבתנו, עד שימצה את כל הפוטנציאל הגנוז בו ולמעלה מזה. (מתוך דברי יצחק נבון בנאום הכניסה לתפקיד שר החינוך והתרבות, 16/09/1984)

 "עלינו להכין את התלמיד לעולם של המחר, שקפץ עלינו כבר היום. עלינו לתת דגש חזק על ההכשרה המדעית הטכנולוגית. אין ישראל יכולה להרשות לעצמה לפגר אחרי המדינות המתקדמות בעולם. זהו צורך דחוף לתעשייה, לביטחון ולכלכלה. (מתוך: נאום שר החינוך והתרבות יצחק נבון בכנסת, 26/3/1986)

 יחד עם העמקת הכרת מורשת אבותינו, עלינו לפתוח עצמנו לערכים אוניברסליים של העולם הרחב…. גדולי עמנו בכל הדורות ידעו לשלב את ערכי היהדות והעולם בלי התבטלות ובלי חיקוי". (מתוך: נאום שר החינוך והתרבות יצחק נבון בכנסת, 26/3/1986)

 "יש לחנך עצמנו ותלמידנו למחשבה ישירה ומדויקת, לדיון ולוויכוח תוך הקשבה הדדית ולהבעה מלאה של המחשבה, תוך שימוש נאות באוצר מילים עשיר, הן בכתב והן בעל פה". (מתוך: נאום שר החינוך והתרבות יצחק נבון בכנסת, 26/3/1986)

 "מחובתנו לשקוד על שיפור ההבעה בכתב ובעל פה. אין להשלים עם הרדידות הלשונית של התלמידים! אין מדובר כאן על הצטעצעות לשונית. אוצר המילים מהווה אינדיקטור לעולם המושגים ויכולת החשיבה. בעניין זה ידועה לנו אמרתו של אחד העם: "סלסלו את המחשבה והיא תרומם את הלשון". זה נכון אבל צריך לפעול גם בכיוון הנגדי – ללמד לשון במגמה לשפר את החשיבה". (מתוך: " דברי שר החינוך והתרבות יצחק נבון  – יעדי החינוך במדינת ישראל – יום עיון במלון היאט, 2/3/1988)

 אני מאמין שהתנהגותם של בני אדם מתעצבת במידה רבה על פי הציפיות שיש לאחרים מהם, ואלו, בתורן, מעצבות את אמונתם בכוחם וביכולתם. השתדלתי בביקורי (בשכונת התקווה) להעניק לאנשים האלה אופק חדש באמצעות הציפיות שמשודרות אליהם על ידי, כמי שמגלם באופן סמלי את המדינה שהם חיים בה. (מתוך הספר "יצחק נבון – כל הדרך, אוטוביוגרפיה", בהוצאת כתר, מרץ 2015, עמ' 322).

 לאחרונה הנהגתי את הכרת סידור התפילה בבתי-הספר הממלכתיים, ומגיעות אליי מחאות ותלונות שאני הופך את אותם לדתיים, כביכול. וכשנגביר בשנה הבאה, בלי נדר, את לימוד התורה שבעל פה ומחשבת ישראל – ודאי תישמענה מחאות נוספות. ואנו נמשיך בכך, כי חרד אני שמא ינתק הפתיל המקשר בין הדורות. זכיתי  להכיר את רוב מנהיגי היישוב בארץ והיו ביניהם אפיקורסים לא מעטים, אך הם לא היו עמי-הארץ, וגירס דינקותא היתה שגורה בפיהם, השקפה לחוד וידיעה לחוד. (מתוך: "דברי שר החינוך והתרבות יצחק נבון באירוע לציון 100 שנה לעגנון" שנערך בבית הנשיא, 4 ליולי 1988).

 בית הספר ומערכת החינוך אינם יכולים להיות רק כלי להקניית מקצוע או ידע עיוני. עליהם להטמיע בתלמידים מערכת של ערכים בסיסיים יסודיים, אוניברסליים: אמת, יושר, דיוק, כיבוד הזולת והשונה, התנדבות למען הכלל וכבוד למורשת. ("כל הדרך" עמוד 387)

 עלינו להזכיר לעצמנו ולדור  הצעיר את המוסר החברתי והאישי, נקיון הכפיים והצניעות שאפיינו אותנו בעשורים הראשונים של המדינה, ובכך להסיר מהמילה פוליטיקה את הרבב שדבק בה, לעודד את הנוער להתעניין בה ולרצות לקחת בה חלק פעיל, כי אין דרך דמוקרטית אחרת לחולל שינוי אמיתי. זו הדרך להצמיח מנהיגות צעירה ובוטחת. (כל הדרך 419)

נראה לי כי הגיעה השעה שדתיים ולא דתיים ישבו ברצינות על מדוכת היחסים ביניהם ועתיד הדו ­ קיום ביניהם. הדברים מחמירים ואין לתת להם להתגלגל מבלי שנתערב בהם וננסה לכוונם לאפיק רצוי. מגן הילדים ובית­ הספר מתחילה ההפרדה בין שני המחנות, לפעמים שלא לצורך. אין סיבה שכמה מקצועות לא ילמדו יחד, הרי אין מתמטיקה דתית ולא דתית, או גיאוגרפיה או אנגלית. ראיתי בכמה מקומות לימודים מוצלחים בצוותא, ויש להרחיבם על פני כל הארץ." (מתוך: שידור הנשיא נבון ליום העצמאות תשמ"ג – 1983).

"אף היום ניתן לבוא בתביעות אל העם אם נפרוש לפניו חזון של ממש, נציב בפניו אתגרים, ניטע בו תקווה ונדאג שהעול יתחלק באופו צודק"  (יום השנה לפטירתו של בן גוריון, 19 בדצמבר, 1986)

 גרסה נוספת:

 "אני סמוך ובטוח שאם נפרוש לפנינו חזון ונציב אתגרים אמיתיים, נביא למימוש הפוטנציאל הענקי הטמון בנו. אור לגויים אינו מליצה. היינו דוגמא ומופת לעם שקם מן החורבות והצמיח מדינה לתפארת; בכוחנו ובידינו לחזור ולמלא את מקומנו ההיסטורי כעם שהטביע את חותמו על התרבות האנושית (כל הדרך 419).

 "לאדם פנים רבות, והוא כחומר ביד עצמו. הוא מסוגל להיות חומרני, תובעני ותוקפן, אבל הוא עצמו מסוגל להיות מקרין, מעניק ואוהב-זולתו. והמנוף המטלטל נפשו של אדם מצד אחד לצד הנגדי, הוא אותו דבר ערטילאי ובלתי ניתן למישוש הקרוי "חזון". ובאין חזון יפרע עם. (מתוך נאום ההשבעה לנשיאות במשכן הכנסת [הידוע בשמו "נאום הצהרת האמונים"], 29/5/1978)

 "אם יקומו לנו מנהיגים בעלי חזון ושאר רוח, המכירים את חוכמת הפשרה, שיעלה בידם לקרב לבבות של המחנות היריבים, יהיה זה בבחינת נס. הרבה ניסים התרחשו בארצנו, אולי גם יתחולל נס זה." (מתוך המאמר "על המפריד והמאחד בעמנו", מתוך הספר "ישראל 2000", בהוצאת מקסם, 2000)

"כמדינה שנאלצה להילחם חמש פעמים, אנו רואים כהכרח שהשלום יכלול גם הסדרי ביטחון. מי שאינו חי כאן בגבולות כל כך צרים (בשטח שאינו עולה על ניו ג'רסי) יתקשה להבין את התחושה של סכנה חמורה, האופפת אותנו זה שנים, ואת הצורך בסידורי ביטחון. השלום לבדו אינו מספיק. כבר אמר קיסינג'ר: "כל המלחמות התחילו ממצב של שלום". שאיפתנו היא, כי לעולם לא תפרוץ מלחמה, אך אם תפרוץ נוכל להגן על קיומנו". (מתוך: "אספקטים שונים של הסכסוך הישראלי – ערבי" – דברים שנשא יצחק נבון בכינוס הבינלאומי לעיתונות תקופתית, הילטון, תל אביב, 15/2/1993)

 "גילויי הגבורה במערכה הם מיצוי כל הטמון באדם, שבא לידי ביטוי ברגע האמת הגדולה והקשה מול פני המוות. הוא סך כל הערכים שהונחלו לו על ידי הוריו, מפקדיו ומחנכיו, או שבחר הוא לאמץ לעצמו". (מתוך: דברי הנשיא יצחק נבון בטקס הענקת עיטורים ללוחמים מצטיינים ב"שלום הגליל", 7/4/1983)

 "במלחמה האחרונה באה לידי ביטוי גם מידת הריסון הגדולה שנבעה משיקולי מוסר ואנושיות, ואשר לצערנו לא מצאה לה ביטוי פומבי מספיק וצודק". (מתוך: דברי הנשיא יצחק נבון בטקס הענקת עיטורים ללוחמים מצטיינים ב"שלום הגליל", 7/4/1983)

 "התנדבות, רעות ומסירות דרושות בכל תחומי חיינו בכל הזמנים. מעשי הלוחמים המצטיינים חייבים לשמש מופת לא רק לחיילים אלא גם לאזרחים העושים במלאכתם היום יומית".(מתוך: דברי הנשיא יצחק נבון בטקס הענקת עיטורים ללוחמים מצטיינים ב"שלום הגליל", 7/4/1983)

 "אתם המצטיינים נושאים אתכם חוויות של רגעים קשים ומכאיבים, וזכרם הטהור של חבריכם שנפלו לצידכם. יחד עם חוויות אלו, תישאו בקרבכם הוקרתו של העם בישראל ורגשי גאוותו על כי בנים כאלה לו, אשר בהם יתפאר ועליהם ישען." (מתוך: דברי הנשיא יצחק נבון בטקס הענקת עיטורים ללוחמים מצטיינים ב"שלום הגליל", 7/4/1983)

 כמה אזרחים מישראל יודעים נכונה אורח-חייו של איש צבא קבע? מה מניינם של אלה הטורחים להעריך נכונה מסכת חייהם הקשה והמפרכת של המופקדים על בטחונו של העם? … ראוי לנו לאזרחים… לכוון מחשבותינו לעבר אותם אנשים אשר מקדישים חייהם לביטחוננו. (מתוך: שנתיים לנפילת יוני נתניהו, דברי הנשיא יצחק נבון בהר הרצל, 11 ביולי 1978)

 ראוי לנו לאזרחים לא רק למתוח ביקורת על מערכת הביטחון כשיש צורך בכך אלא גם מדי פעם, בסתם יום של חול, או ביום כזה, לכוון מחשבותינו לעבר אותם אנשים אשר, כיוני, מקדישים חייהם לביטחוננו, ואשר המגבלות המוטלות עליהם הופכות אותם מעין יהדות של דממה. (מתוך: שנתיים לנפילת יוני נתניהו, דברי הנשיא יצחק נבון בהר הרצל, 11 ביולי 1978)

"אתה נדרש על ידי, כנשיא הוא אומר לי, לא רק ללמד אותם ולחנך אותם להיות לוחמים, אלא לחנך אותם להיות אזרחים לחמישים-שישים שנים הקרובות. שידעו שכשהם יוצאים הביתה, לפני שהם מגיעים הביתה, הם עוברים דרך בתי החולים לבקר את החברים שלהם הפצועים; שידעו שהם עוברים דרך המשפחות השכולות לפני שהם מגיעים הביתה. ושידעו עוד דבר, שהחברות בינהם שנרקמת פה בפלוגה, בגדוד, בימים האלה שהם נמצאים בצבא אמורה ללוות אותם לאורך כל החיים". (אל"מ (מיל) ציון זיו מצטט מדבריו של יצחק נבון בביקורו כנשיא בגדוד 51 של גולני במסגרת סרטון "גיל הצפון-כנס ותיקי פלוגה א' גולני החל מדקה 2:25)

חייב אדם מדי פעם להפקיע עצמו מרשות היחיד שלו, מזמנו ומסביבתו, ולהשקיף על זמננו במידת ריחוק מסוימת, כדי שיוכל להעריך את מלוא המשמעות של התקופה שבה אנו חיים;                   

 אין עוד דור בתולדותינו שנע בין שני קטבים כה הפוכים וכה עזים: שואה מחרידה מזה וחידוש עצמאותנו מזה. אין עוד תקופה בתולדות ישראל – זולת אולי ממעמד הר סיני – שהייתי רוצה לחיות בה יותר מבעידן זה – דור אחרון לשעבוד וראשון לגאולה. אמנם חווינו אסונות קשים, אבל בד בבד פעלנו והיינו עדים לתקומתה של אומה.

 מקננת בי הרגשה של הכרת תודה עמוקה על שזכיתי לשרת את העם בימי מבחן, לקחת חלק, ולו מזערי בעשייה עצמה, ולהניח אריחים אחדים בחומת המדינה (מתוך דברי תודה של יצחק נבון באירוע לציון יום הולדתו התשעים, תיאטרון "הקמארי", 22 ביולי 2011)

 המלאך גבריאל. מסורת קבלית אחת אומרת כי המלאך גבריאל הוא הממונה על  הנשמות בארץ ישראל. הוא מביא את הנשמה והוא הנוטל אותה. אילו היה בא אליי ואמר: "אני נכון ליטול עכשיו את נשמתך ולהחזירה לך בכל תקופה בתולדות ישראל שאותה תבחר. מתי היית רוצה לחיות? בימי אברהם, יצחק, יעקב או בימי משה, דוד, שלמה או בית שני? אתה תבחר ותחייה אותו זמן." הייתי עונה לו שאין תקופה בתולדות ישראל – חוץ ממעמד הר סיני – שהייתי רוצה לחיות בה יותר מאשר בתקופה זו, בפרק הזמן שבו נולדתי ואני חי בו, כי זכיתי אני וזכינו אנחנו להיות דור אחרון לשעבוד וראשון  לגאולה. אמנם חווינו את השואה הנוראה, אך גם זכינו לראות, לחיות ולפעול לתקומתנו… זכיתי לראות מקרוב כיצד חוללנו ניסים בחיי הרוח ובמדע, בחרושת ובחקלאות, וכיצד עברנו מלחמות קשות. (מתוך דברי התודה של יצחק נבון באירוע "גבורות לנבון" לציון יום הולדתו השמונים, "חג היין", ראשון לציון, 7 לאוקטובר, 2001).

"אני צבר שגדל בארץ. במידה שנתקלתי בבעיות ציוניות היה זה מתוך צורכי המדינה. שנים רבות עשיתי במחיצתו של בן גוריון. זאת אסכולה מאוד ברורה, התובעת להגדיר מושגים ולהבהיר עניינים גם אם זה תהליך אכזרי. אשר לי אישית, לא אשנה את מנהגיי כמלוא הנימה. גם כיו"ר הוועד הפועל הציוני אמשיך לאכול פלאפל בקיוסק, לטייל בשוק מחנה יהודה, לבקר בתיאטרון ובהצגה טובה ולשבת במחיצת ידידים — הכל כרגיל".

"זכיתי להיוולד בירושלים, בטבורו של עולם ומוקד כיסופיו של עם ישראל. על כך חייב אני להודות לאבות אבותיו של אבי, מקהילת יוצאי ספרד, אשר באו מתורכיה לכאן, לפני למעלה משלוש מאות שנה, ומאז לא זזו ממנה יוצאי חלציהם, וחייב אני תודה לאבי-אמי, אשר לפני ארבעה דורות, בהיותו רב של קהילת אזימור אשר במרוקו, נגלה אליו, אליהו הנביא בחלומו ואמר לו: "עד מתי, כסבור אתה, תשב כאן בנחת וירושלים בצער?" לא שהה הרבה עד שצרר ספריו ומיטלטליו, נטל את אשתו ואת בתו הקטנה, היא אמי, ועקר לירושלים לצמיתות." (מתוך נאום ההשבעה לנשיאות במשכן הכנסת [הידוע בשמו "נאום הצהרת האמונים"], 29/5/1978)

ירושלים שלי. פעם כתבתי: "מי שאינו אוהב את ירושלים, מה רואה בה?  אבנים ועפר! ומי שאוהב לה, מה רואה בה? זיו ונהרה! אין היא ניקנית אלא בייסורין, ואין היא מתרצית אלא למי שמחזר אחריה בתחנון ובכיסופים ומפיח נפשו עליה!" (מתוך "ירושלים שלי", טור שכתב יצחק נבון לכבוד 25 שנים לאיחודה של ירושלים, 28 במאי 1992)

 מאז ילדותי ראיתי בירושלים פסיפס צבעוני של גלויות. היא ניבנית שכונות שכונות. היינו מטיילים בשכונה של הבוכרים, עוברים לשכונה של יוצאי הונגריה, תימנים, כורדים, אורפלים וספרדים. הייתי תמיד מרותק לשלל הגוונים הזה של דמויות, לבושים קולות, לשונות. המוני נהרות נשפכים אל ים אחד. (מתוך "ירושלים שלי", טור שכתב יצחק נבון לכבוד 25 שנים לאיחודה של ירושלים, 28 במאי 1992)

 "ירושלים היא צליל הבא ממרחקים. בערים אחרות שומעים רעשים, בירושלים – שומעים קולות! בערים אחרות יש שטח, בירושלים – עומק." (מתוך "ירושלים שלי", טור שכתב יצחק נבון לכבוד 25 שנים לאיחודה של ירושלים, 28 במאי 1992)

"מי שמגיע לנאות קדומים חוזר אחורה בזמן ורואה פתאום: אנחנו לא חדשים בארץ הזאת, ולא חדשים בעולם. חי כאן פעם חקלאי, ואי אפשר להבין דבר מעברינו ההיסטורי, מהתקופה שבה היינו בארץ הזאת, או מהתקופה שיצאנו ממצריים, מבלי להבין את הטבע ואת חוקיו. מה זה פסח ומה זה שבועות, מה זה עומר, ומהו חג סוכות. מהם שבעת המינים ומדוע דווקא מינים אלה ולא אחרים".

"זה נוף וטבע ואידאולוגיה יחד. ופירושם של כל הדברים האלה הוא קיום, תעודת זהות. הזהות שלנו מתבררת כשאנחנו בנאות קדומים"

"אין עוד מפעל שאני כל כך דבוק בו רגשית ושכלית כמו זה"

"מה שממש מרתק זה לראות איך אנשים מחוגים שונים, משכבות שונות, ממפלגות שונות, דתיים וחילוניים- כולם מוצאים להם שם ענין ואת הפינה שלהם"

"מפעל נאות קדומים…איננו רק אוסף ומלקט ואוגר ומרכז במקום אחד את כל נופי הארץ מגבול הלבנון ועד אילת, אלא מפני שהוא מנחיל ידע וערכים בו זמנית".

"שם אפשר לטייל בין פסוקי שיר השירים, ובאיזור ספרות החוכמה ניתן להכיר את הארז אשר בלבנון ואת האיזוב אשר בקיר…"

"אינני מכיר הרבה מפעלים שהתפתחו כמו נאות קדומים, לפי תכנית, בשכל, ובמסירות כזאת"

"המוסיקה היא לא רק אסתטיקה אלא גם ערך חינוכי. חינוך להרמוניה, לעבודת צוות למשמעת ולקצב וגם מקנה לשון בינלאומית (אספרנטו נכשלה התווים הצליחו)". (מתוך: דברי הנשיא נבון בשבוע האמן הצעיר 17.3.81)

 "לראשונה נחשפתי למוסיקה קלאסית בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה. נוסף על שירה עממית, שהייתה חלק מתוכנית הלימודים, זכינו לשמוע קונצרטים קצרים בביצועם של תלמידים מבית הספר. שם גם הכרתי את חברתי הראשונה, "יקית" במוצאה,  ממנה למדתי כמה וכמה דברים, למשל שחוגגים ימי הולדת (מי חגג אצלנו תאריכי לידה בכלל?), ושהמוסיקה הקלאסית בהחלט ראויה להאזנה. לימים, בתקופתי כציר באורוגוואי ובארגנטינה, הוזמנתי לקונצרט שבו ניגנו את הסימפוניה התשיעית של בטהובן – לא רק יצירה תזמורתית, אלא בתוספת מקהלה ענקית! זאת היתה חוויה מרגשת עד דמעות. קולות השירה סחפו אותי למחוזות אחרים, וכך התוודעתי לנפלאות המוסיקה. וכבר אמר גדול המחזאים ויליאם שייקספיר ב"סוחר מוונציה": "האיש שבקִרבּו אין מוזיקה… באדם כזה אסור לבטוח" (תרגום: דורי פרנס). אני, כותב נבון, מהצד שלי, עשיתי הכל, לאורך כל תחנות חיי כדי להיות אדם שאפשר לבטוח בו… " (יצחק נבון "כל הדרך", הוצאת כתר, 2015, עמודים 405-406)

גרסה נוספת:

 "לימים, בתקופתי כציר באורוגוואי ובארגנטינה, הוזמנתי לקונצרט שבו ניגנו את הסימפוניה התשיעית של בטהובן – לא רק יצירה תזמורתית, אלא בתוספת מקהלה ענקית! זאת הייתה חוויה מרגשת עד דמעות. קולות השירה סחפו אותי למחוזות אחרים, וכך התוודעתי לנפלאות המוסיקה" (יצחק נבון "כל הדרך", הוצאת כתר, 2015).

תשובתו של יצחק נבון לביתו נעמה כאשר שאלה בהיותה בת 11 (1984), מה לענות לאנשים שעוצרים אותה ברחוב ושואלים אותה למה אבא שלה חזר לפוליטיקה לאחר הנשיאות. "אני איש ציבור… איש ציבור כשלוקחים ממנו את הציבור, לא יודע מה לעשות, בדיוק כמו פסנתרן שלוקחים ממנו את הפסנתר והוא מטפס על הקירות."