יצחק נבון

חזון וערכים

מי ייתן ונזכה לבנות חברה שיש בה חמלה, שתשים קץ לחרפת העוני, לאלימות, לקיצוניות הפוליטית ולקיטוב החברתי. חברה איכותית ומוסרית שתהיה מקור גאווה לנו, מעוררת כבוד בקרב אומות העולם והזדהות של יהודי התפוצות עם מדינת ישראל וזרז לעלייתם ארצה. ומעל לכול, הנהגה החותרת לשלום בכל ליבה.

יצחק נבון | 22 ביולי 2011

לכידות חברתית

"היכולת שלנו לקיים דו שיח בין המחנות השונים תקבע את חוסננו הפנימי ואת המידה שבה נוכל להיקרא עם אחד." (מתוך מאמרו של יצחק נבון "על המפריד והמאחד בעמנו", "ישראל 2000")

בעיני רבים יצחק נבון הוא דמות המשקפת את האחדות בעם. שאיפתו לקירוב לבבות עוברת כחוט השני בכל תפקיד שנשא; בכל הקשת הנרחבת של פעילויותיו הנחתה אותו מטרה מרכזית אחת: ליצור עַם יהודי אחד ומאוחד מהענפים שהתקבצו מחדש במולדתם ולהסיר מחיצות בין איש לאיש, בין עדה לעדה.

הנשיא יצחק נבון פוגש את באי "הבית הפתוח" בבית הנשיא בירושלים, 1979

צילום: חנניה הרמן, לע"מ

חינוך והשכלה

"אנו חיים בארץ חמדה, טובה ורחבה, אך לא נתברכנו בעושר, במחצבים ובנכסים. אוצר יקר אחד לנו והוא האדם. ואדם זה, מינקות ועד שיבה, יש לטפח בכל כוחנו, להשקיע בו כל ליבנו ומחשבתנו, עד שימצה את כל הפוטנציאל הגנוז בו ולמעלה מזה". (מתוך דברי יצחק נבון בעת הכניסה לתפקיד שר החינוך והתרבות, 16/9/1984)

מתוך עמדתו כי ידיעת קרוא וכתוב והנחלת הלשון העברית הן ערובה לקיום הברית בין קהילות ישראל, יזם נבון את מבצע "ביעור הבערות" ועמד בראשו. מבצע זה, שנערך במסגרת אגף התרבות במשרד החינוך, שילב מורות חיילות שעסקו בהוראת מבוגרים במושבים, בעיירות פיתוח ובפרברים ותרם רבות לא רק לקידום אוכלוסיות אלו, אלא אף לקירוב לבבות בין מאות בנות ח"ן מכל שכבות העם לבין אלפי התושבים שאותם לימדו.

ביקור נשיא המדינה בשכונת התקוה בתל אביב

לע"מ. צילום יעקב סער 4.3.1979

צמצום פערים

"הנני מאחל לך (פונה ראש הממשלה מנחם בגין) כי כשם שזכית לימים של גדולות, יינתן לך להגיע לימים של קטנות: שיכון לזוגות צעירים, מצוקת המשפחות ברוכות הילדים, העלייה והקליטה ודמות חברתנו. אלה דברים שאין בהם דרמה, אך הם הערובה לחוסננו האמיתי, ובלי קטנות אין גדולות." (מתוך דברי הנשיא נבון בטקס קבלת הפנים בכנסת לראש הממשלה מנחם בגין עם שובו מארצות הברית לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים, 29/3/1979)

מאז ומעולם היה מצב החברה בישראל בראש מעייניו: יוקר המחיה, הדאגה למשפחות מרובות ילדים, השקעה רבה בחינוך, ומעל לכול – הצורך בצמצום הפערים בין בני התרבויות והמגזרים השונים.

צילום: יהודה איזנשטרק, לע"מ 1964

רב תרבותיות

"יש לטפח את המקורי ואת המיוחד שבכל שבט ובכל עדה. רק מתוך הנתינה והתרומה של כל השבטים יחד, יבור לו העם במשך הזמן את המתאים לו." (מתוך מאמר שכתב יצחק נבון בשנת 1975 "על סגנון חיינו")

נבון סבר כי אדם חייב להזדהות עם שורשיו ועם עברו, להכיר ערכים אלו ולהתגאות בהם. נאמן לתפיסותיו, הוא תרם מכישרונו לשפות ושילב במפגשיו ובנאומיו ניבים, פתגמים ומשלים בשפתם של בני שיחו. כך הפליא לשוחח עם יהודי מזרח אירופה ביידיש, לרגש את יוצאי מרוקו במרוקאית עסיסית ולפנות אל ערביי ישראל בערבית רהוטה ובניב המתאים. נבון פעל רבות להעלאת קרנן של התרבויות והמסורות שהיו נהוגות בארצות המוצא של תושבי ישראל.  

כל העם על גווניו רוקדים

צילום: משה מילנר, לע"מ

דו קיום

"נראה לי כעניין חיוני שנלמד להכיר איש את רעהו, כי אדם נוטה לשנוא את מה שאינו מכיר. בלי היכרות זאת – יחסר הבסיס שעליו מושתת האמון, והרי האמון הוא הבסיס לשלום." (מתוך נאום שנשא הנשיא יצחק נבון בסעודת ערב מטעם נשיא מצרים, אנואר סאדאת, קהיר, 26/10/1980)

נבון חתר לדו קיום בין אזרחי ישראל מהמגזרים השונים. כנשיא הקפיד לברך את ערביי ישראל בכל חג ומועד, כשהוא פונה אליהם ישירות בערבית רהוטה. בימי כהונתו כשר החינוך והתרבות הושלמו תוכניות לימודים חדשות על האיסלאם והשפה הערבית, וכחלק מתפיסת עולמו כי לשפה מרכיב חשוב בהבנת האחר, הפך את לימוד השפה הערבית בבתי הספר היהודיים למקצוע חובה ומיסד את המפגשים בין תלמידי המגזרים השונים במסגרת תכנית הלימודים. 

הנשיא מעיין בכתבי קודש של האסלאם בחברת נכבדי העיר טייבה, בסיור שערך בעיר, 1980

צילום - יעקב סער, לע"מ

שלום

"אנו מצויים בתקופה הרת עולם. ההיסטוריה בטבעה אינה דורכת במקום והיא מחוללת שינויים בלי הרף. אני תקווה שהם יחולו גם על הפרק של מערכת יחסינו עם שכנינו ונעלה כולנו על מסלול השלום." (יצחק נבון, 7 באוקטובר, 2001) נבון חתר לשלום ולדו קיום לא רק בין מרכיבי החברה הישראלית אלא גם עם שכנינו. תמיד האמין כי בהנהגה שקולה ואמיצה של שני הצדדים אפשר לעשות שלום גם עם מי שנחשבים היום שונאים. הוא ייחל לשלום אמת בידיעה כי השגת הסדר שלום תשפיע על כל נתיבי החיים בארץ, על הכלכלה והרווחה, על הקצאת משאבים לחינוך, על העלייה ועל מעמדנו הבין-לאומי.

ביקור נשיא המדינה יצחק נבון במצרים, 1980

צילום: יעקב סער, לע"מ

חברת מופת ואור לגויים

"דורות רבים משקיפים עלינו ועל מעשינו… עלינו להיות ראויים להם, להתחדש ולאמץ כל כוחות נפשנו למען תהא מדינתנו למופת ולתפארת, לזכרם ולמען הדורות הבאים." (מתוך נאום ההשבעה לנשיאות במשכן 29/5/1978)

יצחק נבון מעולם לא התייחס לביטוי "אור לגויים" כאל מליצה. הוא שב ושינן כי עלינו לשמור מכל משמר על יחסינו עם אומות העולם ועל מקומנו ההיסטורי כעם שהטביע את חותמו על התרבות האנושית. כמו כן אמר כי חברת מופת ועם סגולה אינם בגדר משאלת לב או התגשמות חזון הנביאים, אלא צורך מעשי והגיוני. הוא השתוקק שתקום בישראל חברה שערכיה יעודדו עלייה ארצה מרחבי תבל. נבון טען  כי יש להציב חזון ברור לעם, להציב לפניו אתגרים ובה בעת לטעת בו תקווה.

בני נוער מישראל במצעד החיים בפולין

צילום: משה מילנר, לע"מ

קשר עם יהדות התפוצות

"עלינו לשמור מכל משמר על יחסינו עם אומות העולם ועל מקומנו ההיסטורי כעם שהטביע את חותמו על התרבות האנושית." (יצחק נבון "כל הדרך", הוצאת כתר, 2015.)

נבון חזר והדגיש את הצורך בשותפות ובהזדהות בין יהודי ישראל ליהודי תבל. בקונגרס הציוני הכ"ח, בשנת 1972, נבחר לתפקיד יושב ראש הוועד הפועל הציוני העולמי. בתפקידו זה ובכל תחנה בחייו הקפיד לפנות אל הקהילות היהודיות ברחבי העולם ולהדגיש בפניהן שוב ושוב את הצורך בעליית היהודים ארצה, את חשיבות החינוך היהודי במסגרתן ואת סכנת ההתבוללות.

חיים זך, לע"מ

יהדות ספרד

"נקשרה נפשי בתרבותה של יהדות ספרד. תרבות זו, שירתה, ספרותה ורוחה ליוו אותי בכל אשר פניתי… זכיתי להיות שותף בהעמדת נר זיכרון לאנשיה, לחכמיה ולמשורריה."

תרבות יהודי ספרד הייתה חלק בלתי נפרד מחייו ומאישיותו של יצחק נבון. הוא גדל על ברכיה של שפת הלאדינו ועל ההווי של המשפחות הספרדיות בירושלים וראה כמה מאפיינים בולטים במורשת זו: שילוב מדע ואמונה; מתינות; ובחירה בדרך האמצע ואהבת התנ"ך, העברית וארץ ישראל. תכונות אלו שזורות במאמר שחיבר על אודות הקווים לדמותה של יהדות ספרד, במופע רומנסרו ספרדי, בהצגה בוסתן ספרדי ובסדרת הטלוויזיה ירושלים שהייתה בספרד. הסדרה, שהופקה בשנת 1992 ובה נטל חלק מרכזי, הייתה בין היתר מסע אישי של נבון אל השורשים שמהם ינק את אהבתו זו.

צילום כריכת ירושלים שהיתה בספרד- סדרת טלוויזיה תיעודית בת שמונה פרקים

צילום: ארכיון נבון

תרבות ואומנות

"כיצד מעניקים לתלמידים 'תרבות'? במסגרת תפקידי… יזמתי את מה שכינינו 'סל תרבות'. קבענו כי כל תלמיד במערכת החינוך ייחשף במשך שנת הלימודים לשבעה אירועים בתחום התרבותי: הצגת תיאטרון, מחול, קולנוע איכותי, מוזיקה, ציור, פיסול ועוד. תקוותנו הייתה כי…יצטבר אצל התלמיד מטען תרבותי הגון." (כל הדרך, עמ' 389)

זיקתו ונטייתו האישית לתרבות ולאומנות באו לידי ביטוי בתפקידיו הרבים והיו בעיניו ערך של ממש. ברוח מאמציו לגישור על פני הפערים בחברה חתר נבון לכך שהתרבות והאומנות יהיו נחלתם של כל אזרחי ישראל ללא קשר למעמדם הסוציו-אקונומי ולמקום מגוריהם. כך יזם את המפעל "סל תרבות" להקניית מטען תרבותי ואומנותי לתלמידים בארץ באמצעות חשיפת כל תלמידי מערכת החינוך למגוון אירועי תרבות בשנה. כנבחר ציבור עמד נבון על חשיבותם של מוסדות החינוך בהנחלת האומנות והתרבות ובעיצוב צביון החברה, וטען כי "עתיד המדינה טמון באיכותה, ואיכותה נובעת מרמת האומנות, המדע והמוסר." ראייה זו היא שהובילה אותו לעמוד במשך שנים רבות בראש הוועד המנהל של האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים ולימים אף לשמש נשיא כבוד של מוסד זה, ולהימנות עם מייסדי "בית הספר לקולנוע סם שפיגל" בירושלים.

שר החינוך בארוע תרבות במתנ"ס גוננים

צילום: רוני נעמן 1988

יצירה

העשייה האומנותית של יצחק נבון משרתת את השקפת עולמו ואת שאיפתו הבלתי פוסקת לקירוב לבבות וגישור בין העדות השונות. בכל כתביו עוברת כחוט השני הכמיהה לאיחוד בין התרבויות מבלי להתעלם מהאתגרים הכרוכים בכך. בין יצירותיו המפורסמות: האגדה ששת הימים ושבעת השערים; מגילת הזקנים אשר בכותל המערבי; רומנסרו ספרדי והמחזה בוסתן ספרדי.

אהבת העברית ומחשבת ישראל

"יש לחנך עצמנו ותלמידינו למחשבה ישירה ומדויקת, לדיון ולוויכוח תוך הקשבה הדדית ולהבעה מלאה של המחשבה, תוך שימוש נאות באוצר מילים עשיר, הן בכתב והן בעל פה". (מתוך נאום שר החינוך והתרבות יצחק נבון בכנסת, 26/3/1986)

יצחק נבון ראה בתחייתה של הלשון העברית את אחד הפלאים הגדולים אשר קרו לישראל כאומה. בתפקידיו הרבים, ובייחוד כשהיה שר החינוך והתרבות, ביקש נבון להנחיל את רהיטות הדיבור ואת אופן ההבעה. בנאומו של נבון במליאת הכנסת במלאת מאה שנים לשפה העברית אמר: "בעניין עושר השפה שלנו אני רואה ארבעה אבות נזיקין: קלישוּת תרבות הדיבור, דלות ההבעה, פלישה מופרזת של הלעז, והיגוי מסורס של אותיות הא"ב." נבון כאב את ההתרחקות משפת המסורת והתפילה ואת היחס המזלזל למקורות. לפיכך הוא הנהיג חובת קריאה של ספרים ושינון בעל פה של פרקי תנ"ך, פיוטים, קטעי שירה, ספרות עתיקה וספרות מודרנית מתקופות שונות.

צילום:לע"מ ניסים קובו 4.6.1978